ד"ר שירה דביר-גבירצמן, מהפוקלטה למדעי החברה, זכתה במענק ה-ERC

ברכות חמות לד"ר דביר-גבירצמן על זכייתה במענק הגדול והיוקרתי ביותר של האיחוד האירופי, התומך בפעילותם של חוקרים וחוקרות מצטיינים ופורצי-דרך.

ד"ר שירה דביר-גבירצמן, מהחוג לתקשורת בפקולטה למדעי החברה, זכתה במענק ה ERC היוקרתי בסך מליון וחצי יורו, על מחקרה בנושא "זרם החדשות החדש: איך רשתות חברתיות משנות אירגוני חדשות והתנהגות פוליטית של אזרחים".

ד"ר דביר-גבירצמן נולדה במעונות האוניברסיטה העברית בירושלים, וגדלה במרכז הארץ. כיום גרה בתל-אביב, נשואה ואם לילד. ד"ר דביר-גבירצמן  סיימה תואר ראשון בלימודי אמנויות רב-תחומי באוניברסיטת תל אביב, למדה לתואר שני בפסיכולוגיה ובתקשורת, ובוגרת תואר דוקטור מהחוג לתקשורת באוניברסיטה העברית. הצטרפה לסגל האקדמי הבכיר של אוניברסיטת תל אביב בשנת הלימודים תשע"ה.

"הזכייה במענק מאפשרת לי לפתח ולקדם סטודנטים כחוקרים", אומרת ד"ר דביר-גבירצמן. "המענק מאפשר לי להקים צוות מחקר גדול שמבוסס על מאסטרנטים, דוקטורנטים ופוסט-דוקטורנטים, ולתת להם הזדמנות להתנסות במחקר במשרה מלאה, ולא במקביל לעבודה נוספת. מצב זה נדיר בתחום מדעי החברה בישראל. אני מאמינה שפיתוח חוקרים צעירים זו משימה חשובה ביותר, ומהווה גם תרומה לחוג ולאוניברסיטה".

"מדובר במענק בהיקף משמעותי מאד ביחס למענקי המחקר שתחום מדעי החברה. הזכייה מאפשרת לממש, ולמעשה אף דורשת, חזון מחקרי רחב ומעמיק, ומהווה הזדמנות לספק תרומה מחקרית גדולה. הזכיירה מאפשרת לי להגשים את חלומות המחקר הכי פרועים שלי".

ERC, מענקי מועצת המחקר האירופית, מהווה חלק מ-"Horizon 2020", תכנית המחקר והפיתוח הגדולה ביותר אי-פעם של האיחוד האירופי. תכנית זו תפעל עד שנת 2020 ותחלק מענקי מחקר בסך כולל של 80 מיליון יורו. במסגרת זו פועלות תכניות שונות, ובראשן כאמור ERC, שהיא תכנית לחוקרים וחוקרות מצטיינים ופורצי-דרך. הזוכים נבחרים מבין אלפים באמצעות הצעות מחקר שמוגשות מאוניברסיטאות בכל רחבי אירופה.

בשנת 2015 זכו במענק סה"כ 291 חוקרים, מתוכם רק 28% נשים. בישראל, 24 חוקרים זכו במענק, מתוכם רק 4 נשים. זכייתה של ד"ר דביר-גבירצמן מרשימה אף יותר לאור נתונים אלו.

מחקרה של דביר-גבירצמן עוסק בהשפעה של חדירת הרשתות החברתיות לתוך תחום הפצת החדשות. "היום", מספרת ד"ר דביר-גבירצמן, "יותר ויותר אנשים מתבססים על הפלטפורמה של פייסבוק ודומותיה כזירה לקבלת חדשות. המחקר שלי ינסה לבחון את ההשלכות של התופעה הזו הן על ארגוני החדשות ועל תהליכי יצירת החדשות והן על צרכני החדשות – אנחנו".

"אני טוענת שהתבססות של הרשתות החברתיות כדרך חדשה ליצירת חדשות משנה את מאזן הכוחות המסורתי בין יצרני החדשות לצרכני החדשות. היום, חלק מהפעולות שארגוני חדשות היו צרכים לעשות בעצמם  נעשות על ידי קוראים שחולקים כתבות עם חבריהם ברשת. תופעה זו משחררת חלקית את ארגוני החדשות מ״דאגות״ הנוגעות להפצת המוצר החדשותי, אך, במקביל, נותנת לקוראים דריסת רגל גדולה יותר בתהליך יצור החדשות. כאשר הקוראים מחליטים מה להפיץ הם מיצרים ״עקבות״ ברשת - נתונים - אחריהם עורכי החדשות עוקבים כדי לראות מה מופץ ומושך קהל. בעתיד הקרוב, לטענתי, קוראים יכתיבו יותר ויותר על מה ארגוני חדשות כותבים על מנת להתאים להגיון הרשתות החברתיות. 

במקביל,  אנחנו כצרכנים מסתמכים יותר ויותר על חברים כפילטרים של מידע. כגורמים שמכתיבים מה נראה ומה נקרא. חברינו, במידה מסויימת, לוקחים על עצמם חלק מהתפקידים המסורתיים של עורכי העיתון. אני חוזה כי לשינוי הזה יהיו השלכות משמעותיות על סוגי המידע שנקבל וכתוצאה מזה, על התנהגותנו כאזרחים במדינה דמורקטית".